על אלון מאסק וחשבונותיהם של נבחרי ציבור ברשתות חברתיות

על אלון מאסק וחשבונותיהם של נבחרי ציבור ברשתות חברתיות

נועה מור

אלון מאסק אמר בראיון בשבוע שעבר כי בכוונתו להשיב לפעילות את חשבון הטוויטר של נשיא ארה"ב לשעבר, דונלד טראמפ, לאחר שירכוש את טוויטר.[1] ההתבטאות הזאת היא תזכורת כואבת להיעדרה של מסגרת נורמטיבית משמעותית שמחייבת את הרשתות החברתיות בעניין ניהול חשבונות ודפים של מנהיגים ונבחרי ציבור, ולכך שמדיניותן של חברות אלה בהקשר הזה עשויה להשתנות בקלות בהתאם לאג'נדה של בעלי השליטה וצרכיהם. אם אלון מאסק אכן ירכוש את טוויטר, ויחליט, בעוד שנה, להתמקד בעסקי הטיסות לחלל ולמכור את אחזקותיו בטוויטר למרבה במחיר, אולי חשבונו של טראמפ, על עשרות מיליוני עוקביו, יחסם שוב. מי יודע?

לא אני. אבל ישנם מספר עניינים שחשוב לזכור בהקשר הזה:  

הראשון, לרשות הרשתות החברתיות עומדים אמצעים מגוונים ומתוחכמים באמצעותם הן קובעות כיצד תראה הבמה הניתנת לנבחרי ציבור בפלטפרמות שלהן ובאיזה אופן יוכל הציבור לקחת חלק בבמה הזו, אם בכלל. חלק מן האמצעים בהן משתמשות הרשתות החברתיות בהקשר הזה מצמצם את השליטה של נבחרי הציבור בחשבונם ובשיח שנוצר סביבם, וחלקם האחר של האמצעים דווקא מרחיב ומחזק את השליטה הזאת. באופן מצער, אנחנו לא עושים עבודה טובה בהסדרה של אף אחת מן הקבוצות הללו.

האמצעים שבקבוצה הראשונה מאפשרים לרשתות חברתיות להגביל את התכנים שמעלים נבחרי ציבור, והם כוללים, בין היתר, הוספת אזהרות שונות לתכנים אלה, הורדת החשיפה שלהם או מחיקתם, השעיה של חשבונם של נבחרי הציבור או סגירתם. בשנים האחרונות הגבלות כאלה הוחלו על חשבונות נבחרי ציבור שונים, ובהם, זולת טראמפ, גם, למשל, ראש ממשלת ישראל דאז, בנימין נתניהו, נשיא ונצואלה ונשיא ברזיל. גם גורמי אופזיציה עשויים כמובן להיכלל ברשימה זאת.[2] אילו הגבלות הוחלו, מהו היקפם ומהי הרשימה המדויקת של המנהיגים שחשבונם נחסם או שתכנים שהעלו הוגבלו? שאלות טובות. הנתונם הללו אינם מופיעים בדוחות השקיפות שמפרסמות הרשתות החברתיות, ולמיטב ידיעתי גם לא במקומות אחרים. מתי יפורסמו? כנראה כשתהיה חובה חוקית או לחץ ציבורי בהקשר הזה.

האם אנו צריכים להותיר החלטות בעניין הגבלות על תכנים של נבחרי ציבור לשיקול דעתן הבלעדי של הרשתות החברתיות, ולא לקבוע, לפחות, עקרונות בסיסיים שיחייבו אותו?  כשנשאלה דוברת הבית הלבן אודות הדברים שאמר מאסק, הסבירה כי ההחלטה בעניין חסימת חשבונו של טראמפ צריכה להיוותר בידיה של טוויטר, וכי הממשל רוצה שפלטפורמות מקוונות יגנו על חופש הביטוי אבל לצד זאת יבטיחו כי הן אינן משמשות כפורום לדיסאינפורמציה. אין ספק, ההחלטה בהקשר הזה אינה קלה, ומקבלי החלטות רבים בוודאי לא היו רוצים להתמודד איתה, אבל סטגנציה רגולטורית או הימנעות מהסדרה חיצונית כלשהי, הן בעייתיות יותר מהחלופות, להשקפתי.   

האמצעים בקבוצה השניה העומדת לרשות הרשתות החברתיות  בעיצוב אופי חשבונותיהם של נבחרי הציבור, פועלים בכיוון ההפוך. אמצעים אלה מקורם בעיצוב השירותים בצורה שמאפשרת לנבחרי הציבור להשתיק, בלחיצת כפתור, את מי שמותחים עליהם ביקורת או הדורשים שינוי או הסברים, ובמילים אחרות, מקנים להם את היכולת להיות content moderators בעצמם. בין היתר, יכולים נבחרי הציבור למחוק תגובות לתכנים שכתבו משתמשים, להסתיר תגובות שמכילות מילות מפתח שבחרו מראש, או חמור הרבה יותר: לחסום בעצמם גישת משתמשים לחשבונם הרשמי ולתכנים שמופיעים בו, וכל זאת, ללא הנמקה וללא שהחסימה הזאת תדווח במאגר נתונים מתעדכן ונגיש.[3] משתמשים שביטאו חוסר שביעות רצון מהתנהלות נבחרי הציבור, עשויים, אפוא, לקום בבוקר ולגלות שהם לא יכולים לצפות בתכנים שהעלה מי שחסם אותם, לכתוב תגובות לתכנים הללו, לצפות בדיונים שהתפתחו סביב תכנים אלה או להשתתף בדיונים האמורים.[4] כשמדובר במיליונים ובעשרות מיליונים של עוקבים, לכוח הזה נלוות השלכות מרחיקות לכת. מנהיגים שמנקים את חשבונם מביקורת ומאנשים שעשויים להשמיע אותה, יוצרים סביבת מידע מעוותת שלא משקפת את מגוון העמדות הקיימות בהקשרים שונים, ומקשה על עיצוב דעות ועל קבלת החלטות על ידי מי שנותר בפורום או נחשף לו בצורה אחרת.[5]

בית המשפט בארה"ב הדגיש בהזדמנויות שונות, כי חסימת משתמשים מחשבונם של פוליטיקאים מהווה הפרה של התיקון ה-1 לחוקה, וגם בישראל, מבקר המדינה התייחס לפרקטיקה מדאיגה זאת והדגיש את האופי הציבורי העשוי להיות לחשבונות אלה ואת החשש לפגיעה בחופש הביטוי של המשתמשים הנחסמים.[6] כל זה טוב ויפה, אבל מתרכז באחריות נבחרי הציבור בלבד, ולא נותן מענה לשאלות הקשות שמתעוררות לגבי אחריות הרשתות החברתיות בעניין הזה. האם מנהלי טוויטר או פייסבוק, קמו בבוקר שלאחר פרסום דוחות מבקר המדינה או החלטות בתי המשפט בארה"ב, ואימצו, ככה לגמרי מיוזמתם, כללים וארכיטקטורה שמתיישבים טוב יותר עם החשיבות של החשבונות? לא. מה הם יכולים היו לעשות? למשל, להתנות (טכנית)  חסימה של משתמשים במתן הסבר לאלה שחשבונם נחסם; לעצב את חשבונם של נבחרי הציבור כך שיופיעו בהם נתונים באשר למספר המשתמשים שנחסמו משימוש בהם ולסיבה בגינה נחסם חשבונם; ולפרסם נתונים אלה ב"דוחות השקיפות" שלהן. אם לא נטיל על הרשתות החברתיות אחריות בקשר עם הכוח שהן נהנות ממנו בהקשר הזה, יש להניח שגם בדוחות המבקר הבאים נראה התייחסות לסוגיות הללו. בינתיים הציבור יסחוב את הדבשת הזאת. אנחנו כחברה נמצאים בבעיה חמורה, אם חופש הביטוי וזכות הגישה למידע נהנים מהגנה סוג ב' במעבר לספירה המקוונת (כלומר במקום שהופך לזירה העיקרית בה זורם מידע ומוחלפים רעיונות ודעות).  

העניין השני שכדאי לקחת בחשבון כשמתבוננים באופן בו רשתות חברתיות מתנהלות לגבי חשבונות מנהיגים ונבחרי ציבור, הוא ריבוי ומורכבות השיקולים והאינטרסים שמנחים את הרשתות החברתיות בהחלטות מסוג זה. במקרים רבים, נוכל, בוודאי, למצוא שם שאיפה לקבל החלטות ראויות ונכונות עבור המשתמשים והציבור בכללותו. לצד שיקול זה, יש להניח שבהחלטות שמקבלות הרשתות החברתיות משחקים תפקיד גם פרמטרים נוספים, כמו לחץ מצד גורמים פוליטיים שונים, ביקורת ציבורית, חשש מרגולציה (ובמקרים מסוימים אף מחסימת שירותיהן),[7] דרישות משפטיות שונות, רצון לשפר את אמון המשתמשים בהן, וכמובן, התנהלות באופן המשרת את הצרכים המסחריים שלהן כחברה פרטית.

רק לפני מספר שנים הסביר פיטר גרינברג (Peter Greenberger ) ששימש אז כאחד ממנהליה של טוויטר, ביחס לחשיבות חשבונו של טראמפ עבור החברה, כי:

“Twitter has never been more influential or more relevant. Every single day, the story of the day, that leads on the newspaper, that leads online, that leads on television, is very often based on what the President tweeted or how people responded to that tweet . . . and so whatever happens, whether you support the administration or whether you disagree with the administration, Twitter is the place to go to find out what’s coming next, and how the opposition is responding to what the administration, for instance, is tweeting about.” [8]

האם האינטרס הכלכלי הזה קשור להתבטאות של אלון מאסק או שרק תפיסת עולמו בהקשר של חופש ביטוי מנחה אותו? אינני יודעת, אבל המשמעות של שיקול זה לא נעלמה מעיניו של הסנטור רוי בלאנט (Roy Blunt), שציין, כך דווח, כי הוא מניח שמדובר ב“good business decision”  מצדו של מאסק.

הסדרה של הסוגיות החשובות השונות הקשורות בניהול חשבונותיהם של נבחרי הציבור, תסייע להבטיח שגם זכויותיהם של המשתמשים ואינטרסים ציבוריים שונים יקבלו את המשקל הראוי להם בתהליכי קבלת ההחלטות של הרשתות החברתיות.

ועניין אחרון, החסימה של חשבונו של טראמפ והאפשרות שהחסימה תבוטל, הן גם קריאה לחשוב מראש על התפתחויות מפתח שעשויות להתרחש ביחס לפועלן של הרשתות החברתיות באופן כללי ועל עמדתנו בסוגיות אלה (מעין אוסף של "מקרים ותגובות"). הנה מספר דוגמאות לשאלות שכדאי לתת עליהן את הדעת: האם בעליה של טוויטר יכולים למכור אותה לגורמים ממדינות שהמשטר בהן אינו דמוקרטי? האם Meta יכולה לסגור את פייסבוק מחר? האם עליה לתת התראה למשתמשיה? האם חלה עליה חובה לנסות לאתר בעלים אחרים שיקחו את המושכות במקומה? טוב יהיה אם נחשוב על המקרים הללו לפני שיתרחשו, גם אם הם נראים רחוקים מאוד וגם אם אין לנו כרגע את כל התשובות. פה, בינתיים, כידוע, זזים מהר ושוברים דברים.  

[1]  מספר ימים לאחר מכן עדכן מאסק כי הליכי הרכישה מוקפאים עד שיתברר ששיעור "החשבונות המזוייפים/ספאם" אכן נמוך מ-5%. להתפתחות נןספת בעניין חילוקי הדעות בין הצדדים  לעסקה בהקשר זה, ראו: Abram Brown, Musk Uses Poop Emoji Reply To Twitter Statement That External Bots Analysis Is Impossible, Forbes (May 16, 2022), https://www.forbes.com/sites/abrambrown/2022/05/16/twitter-bots-bot-spam-musk-ceo-parag-agrawal/?sh=308dfda74e34. דונאלד טראמפ, מצידו, הבהיר עוד קודם להתבטאותו של מאסק, כי אין בכוונתו לשוב ולהשתמש בטוויטר.

[2] ראו למשל, התייחסות לחסימת חשבונם של חברי מפלגת האופוזיציה בהודו: Rahul Gandhi accuses Twitter of interference over locked Congress accounts, BBC News (Aug. 13, 2021), https://www.bbc.com/news/world-asia-india-58196793. ראו אף: Press Trust of India, Facebook removes Congress leader Rahul Gandhi's post for policy violation,

Business Standard (Aug. 20, 2021), https://www.business-standard.com/article/current-affairs/facebook-removes-congress-leader-rahul-gandhi-s-post-for-policy-violation-121082000776_1.html.

[3] על אמצעים אלה ראו: רבקי דב"ש חסימת משתמשים ברשתות חברתיות על ידי נבחרי ציבור (נייר עמדה, המכון הישראלי למדיניות טכנולוגיה, 2021); מבקר המדינה שימוש הרשויות המקומיות ונבחריהן ברשתות החברתיות 65 (דוחות על הביקורת בשלטון המקומי, 2020).

[4] ראו טענותיהם של מי שנחסמו, בתביעה שהוגשה נגד טראמפ וגורמים נוספים בבית הלבן תביעה בבית המשפט הפדרלי בארה"ב: Complaint for Declaratory and Injunctive Relief at 23-24, Knight First Amendment Inst. v. Trump, 302 F. Supp. 3d 541 (2018) (No. 1:17-cv-05205), 2017 WL 2952634.

[5] בהקשר זה ובעניין תרומתה של הקליניקה לזכויות אדם במרחב הסייבר באוניברסיטה העברית למיגור התופעה של חסימת משתמשים בשל עמדותיהם או דברי ביקורת מצידם, ראו: מתן ברניר "טראמפ, בעקבותיך: פולטיקאים חסמו אתכם ברשת החברתית? יש מה לעשות" גלובס (9.8.2019).

[6]  ראו דוחותיו בשנת 2016 ובשנת 2020.

[7] לחסימת פעולתה של טוויטר בניגריה בסמוך לאחר שהחברה הסירה ציוץ של נשיא המדינה, ראו: Tage Kene-Okafor, Twitter ban in Nigeria to be lifted if platform sets up a local office and pays taxes, president says, Tech Crunch (Oct. 1, 2021),.  להסרת החסימה לאחר 7 חודשים ארוכים, ראו: Emmanuel Akinwotu, Nigeria lifts Twitter ban seven months after site deleted president’s post,  The Guardian (Jan. 13, 2022) .

[8] Robert Andrews, Twitter’s Greenberger on News Platform for Advertisers, BEET.TV at 2:33–2:50; 3:03–3:20 (Apr. 16, 2017).